נגד הרוח / אמנון לורד
קדימה, לממשלה
נתניהו הצליח בתרגיל שלו לפגוע בתדמיתה החיובית של קדימה. אלא שתוך כדי שהתפוצץ שק הרפש של קדימה, עפו כמה ריקושטים על ראש הממשלה עצמו. כשנתניהו יוכל להשתחרר מהשותפות עם ברק ולהמירו בלבני תוכל הממשלה להעביר רפורמות חיוניות במערכת המשפט
לא מכבר שאל אהוד ברק מנתח פוליטי מדופלם מה אפשר לעשות נגד קדימה. מעבר לעצות הרגילות, למשוך את מפלגת העבודה למרכז כדי לחדור לטריטוריות של קדימה ולדחוק את קדימה מבחינת הדימוי שמאלה, לא היה מענה בפיו של אותו מנתח. גם ציפי לבני עצמה לפני כחצי שנה התייעצה באופן דומה: מה יכול לאיים על קדימה. התשובה שקיבלה הייתה שמתוך היכרות עם הנפשות הפועלות בתוך מפלגתה, ערעור הלכידות בשורות הוא האיום על קדימה.
באופן מוזר משהו, הצל של קדימה המשיך לרדוף גם את ראש הממשלה נתניהו. חרף העובדה שמעמדו הציבורי איתן, והתמיכה בו ושביעות הרצון הציבורית מתפקודו רק עלו כל הזמן מאז הרכיב את ממשלתו, הוא נשאר מוטרד מקדימה בצורה כמעט לא רציונלית. ואכן הסקרים המשיכו להראות שחרף עלייתו של הליכוד בסקרים – לא לרמות דרמטיות, אלא בסך הכול בחמישה שישה מנדטים – ובייחוד למרות שביעות הרצון הציבורית והתמיכה בנתניהו אישית שעלתה בסקר האחרון של מינה צמח ל-65 אחוז, קדימה לא נמסה בתוך העיסה הפוליטית החדשה שנוצרה לאחר הרכבת הממשלה לפני תשעה חודשים. ההישג העיקרי של ציפי לבני מאז ירדה לאופוזיציה היה שהמשיכה לשמר את התמיכה הציבורית במפלגתה. הסקרים, האוהדים כנראה, המשיכו לתת לה 28 מנדטים. בסביבה של ראש הממשלה סברו שיש לה פחות, וזה כנראה נכון. אבל ברור שלא נרשמה התמוטטות.
כך שהאיום הערטילאי של קדימה הוא זה שהניע את המהלך של השבועיים האחרונים. אופייני למהלכיו של נתניהו, שהוא בדרך כלל מנסה להשיג תוצאות נוספות, מורכבות יותר ממה שנראה בפשטנות של כותרות העיתונים. פרשן פוליטי מתוחכם ומנוסה אמר שהוא בהחלט חשב שהמהלך רומז אולי שעוד מעט "הטילים יתחילו לעוף". כלומר, שלא סתם נתניהו העלה באוב את זיכרון הימים של ערב מלחמת ששת הימים כאשר גח"ל עם 23 מנדטים, בראשותו של מנחם בגין, נכנסה לממשלת הליכוד הלאומי של אשכול עם שני שרים בלי תיק. בנו של אחד משני השרים האלה, המשמש היום כשר בגוף המחליט של השביעייה, סבר השבוע, שזאת פשוט הייתה דוגמה שהתאימה לראש הממשלה כתקדים לכניסתה של סיעה גדולה לממשלה עם שני תיקים ריקים.
המטרה החלקית של נתניהו הושגה: קדימה נחשפה כמפלגה מפוצלת, מפוררת, שמנהיגתה אינה אוחזת ברסן. מעבר לזה, מפלגת הניקיון בראשות מיסז קלין התגלתה כמפלגה שרבים מחבריה מוכנים להיכנס לסחר מכר של עקרונות וכסאות. היה צורך לפגוע בתדמיתה החיובית בעיני בוחריה, והמטרה הזאת הושגה. אלא שתוך כדי שהתפוצץ שק הרפש של קדימה, עפו כמה ריקושטים על ראש הממשלה עצמו. אותו גוש של בוחרים המתנדנד כל כמה שנים בין ניציות לאומית מדינית לבין תשוקה לממשל תקין, מתפקד ונקי, ימשיך להתקיים ולחפש לו כתובת פוליטית. אם קדימה תיפגע, ספק אם אותם בוחרים יזרמו בהמוניהם לליכוד או לעבודה בהנהגת ברק.
צילום:זלינגר
קיומי אבל לא מתפוצץ
האג'נדה של ממשלת נתניהו-ברק היא פלשתינית-איראנית. לצורכי הצפי של מצב חירום העדיף נתניהו את כניסת העבודה לממשלה, תוך ויתור על כל סעיף אחר בסדר היום של הימין. למשל, סעיף מערכת המשפט.
דווקא שותפות מלאה עם קדימה יכולה לגרום למהפכה במערכת המשפט, ברוח המפנה שהחל בו השר לשעבר פרידמן. במצב של היום, לאהוד ברק יש וטו על כל נושא הקשור לשינויים במערכת המשפט. אמנם הוא אינו יכול לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים, כי זו משקפת את המהפך האלקטורלי של הבחירות האחרונות. אבל כל דבר אחר הוא יכול לחסום. הוא הוכיח את כוחו כשחסם את הרפורמה שהשר יעקב נאמן רצה להכניס בתפקיד היועץ המשפטי על ידי יצירת מוקד משפטי חדש של תובע כללי.
אין ספק שרפורמות במערכת המשפט נשארו חיוניות ודחופות מאי פעם. סוגיית חוק האזרחות, נטרול בעיית העובדים הזרים ושינוי שיטת הבחירה של שופטי בית המשפט העליון – כל אלה נשארו בעיות אסטרטגיות קיומיות של החברה הישראלית.
רק לאחרונה הפגין בג"ץ בראשות בייניש את שריריו השרירותיים בביטול אגבי של חוק בתי הכלא המופרטים. הציבור נשאר יחסית אדיש למעשה הבג"צי הזה, משום שאין בהחלטה פגיעה ישירה ומיידית באינטרסים של הציבור, מלבד מה שנראה כבזבוז כספים אדיר. לא ראינו את מכון 'אדווה' מחשב בשיטותיו הדמגוגיות מה אפשר היה לעשות בכמה מאות מיליוני שקלים שעולה החלטה זו של בג"ץ; העיקר היה שבג"ץ ביטל באופן בלתי חוקי ובלתי חוקתי הסכם שנחתם כחוק בעניין הכלא הפרטי. גם סוגית כוחו של בג"ץ לבטל חוקי כנסת חייבת להיפטר.
השאלה היא מתי יחשוב ראש הממשלה שהשותפות הקואליציונית עם ברק מיצתה את עצמה. אולי זה יקרה בשש אחרי המלחמה, ואז אפשר יהיה להתקדם בטיפול בסוגיות קיומיות שאינן מהסוג שיורה ומתפוצץ.
תוחזר הפניקה
תגובה צבאית שיש עמה קורטוב פניקה משיגה תוצאה הרתעתית מיטבית. אבל פרשנינו, וגם חלקים מצמרת צה"ל, החליטו שהאפשרות לנגסאקי בתל-אביב לא מצדיקה בהלה
היה זה הנרי קיסינג'ר שאמר שכדי להשיג הרתעה דרושה לפעמים גם פניקה. שימוש מושכל בכוח, אמר, הוא יעיל לפעמים דווקא כאשר הוא לא לגמרי מחושב. הוא טען שמול התגרויות מסוימות, תגובה צבאית שעולה באחוזים ניכרים על מה שנראה נכון בשיקולים פרופורציונליים, בתוספות קורטוב של פניקה המלווה את אותה תגובה, משיגה את התוצאות ההרתעתיות היעילות ביותר. אין ספק שמלחמת לבנון השנייה ו'עופרת יצוקה' עונים על הקריטריונים.
עכשיו אנחנו שומעים שיש ירידה משמעותית במפלס הפניקה הישראלית, והרף הקובע מהו איום קיומי על מדינת ישראל עולה גבוה מאוד. עוזי עילם בראיון לידיעות אחרונות אומר למעשה שאיראן אינה מהווה איום קיומי על ישראל, וכי האיום הגרעיני האיראני נופח מעל ומעבר. כדי להדגיש את יכולת ראיית הנולד שלו הוא מיידע את הציבור שבזמנו, ב-1981, הוא התנגד לתקיפת הכור בעיראק.
רון בן ישי בוויינט לפני קרוב לשבועיים (18.12.09) כתב בסוטול פרשני עוצר נשימה: "גם איראן, אפילו יהיה בידיה נשק גרעיני, ואפילו אם תפעיל אותו נגדנו, אינה מסוגלת לגרום למדינת ישראל לחדול מלהתקיים. רוב המומחים מעריכים כך בהסתמכם על הניסיון ההיסטורי. הירושימה ונגסאקי שספגו את פצצות האטום האמריקניות ב-1945 לא חדלו להתקיים אפילו לרגע אחד, למרות ההרס וההרג הנוראים". טוב שהזכיר לנו. יש תקווה גם אחרי 100 אלף הרוגים.
ואפרים הלוי בראיון למגזין הקנדי 'מקלין' נשאל, "מה בקשר לאיום הגרעיני?" תשובתו: "זהו איום רציני. זה לא איום קיומי. אין זה מכוחה של איראן להרוס את מדינת ישראל – הכי הרבה הם יכולים לגרום לישראל נזק חמור. לא ניתן להשמיד את ישראל". מסתבר שגם בתדרוכים של אגפים מסוימים של צמרת צה"ל חדלו להתרגש מהחזות של פצצת אטום באיזה חור נידח במרכז הארץ. עכשיו, כשאנחנו יודעים מהו "נזק חמור" – הירושימה ונגסאקי – אנחנו יכולים לפתוח חור בחגורה ולהירגע קצת מהפניקה.(המאמר המלא מתפרסם השבוע ב"יומן")
============================================
אורי אליצור
במקרה הזה השופטים צודקים. את הכפרים הצמודים ל-443 אי אפשר לכלוא מאחורי סגר. צריך לספח אותם לישראל. אחרת זה יהיה בסופו של דבר כביש לערבים בלבד, ובצדק
קל מאוד לרדת על בג"ץ בעניין כביש 443, ולומר שהנה עוד הוכחה לשמאלנות ולמנותקות של השופטים. היו ימים שבהם ביקורת חריפה על בית המשפט העליון הייתה משהו שמותר רק ללחוש בין חברים בבית הכנסת, וכדי לכתוב אותה בעיתון היית צריך להיות אמיץ וחתרני. היום כבר לא צריך שום אומץ לב בשביל זה. הדבר נכתב ונאמר ומתפרסם בכל מקום, ובדרך כלל בצדק.
אלא שבמקרה הזה דווקא השופטים צודקים. אי אפשר להחזיק חמשת אלפים בני אדם בתנאי סגר לאורך שנים, גם אם יש בתוכם כמה רוצחים שלא נלכדו, וגם אם יש סכנה ממשית לחיי אדם כתוצאה מפתיחת הכביש עבורם. הטלת סגר על אוכלוסייה אזרחית במסגרת מלחמה בטרור היא אמצעי כשר אבל חריף מאוד. סגר יכול להתקיים כמצב זמני לצורך לכידת מבוקשים או מניעת פיגוע שיש עליו התרעה. סגר לא יכול להיות מצב הקבע של יישוב אזרחי לעולם ועד. לכביש 443 צמודים ארבעה כפרים ערבים לא גדולים, שבעקבות סלילת הכביש מצאו את עצמם למעשה בתוך מדינת ישראל. למעשה אבל לא להלכה. סלילתו של כביש רב מסלולי ראשי המחבר את ירושלים ותל אביב היא סיפוח למעשה. אף אחד לא חושב ברצינות שהכביש הזה לא יהיה בעתיד כולו בשטח ישראל, גם לא יוסי ביילין. אי אפשר לעשות דבר והיפוכו. אם הכביש שייך למדינת ישראל גם הכפרים הצמודים אליו שייכים אליה. אם הם לא, גם הוא לא. ארבעה כפרים, 5,000 איש. לא מיליון ולא רבע מיליון. ישראל לא יכולה להכיל עוד 5,000 ערבים? במקום לסגור אותם, צריך להיפך - לפתוח אותם. להיכנס לתוכם, להקים בכל אחד מהם תחנת משטרה חזקה שעל גגה מתנופף דגל כחול-לבן גדול, לחלק לתושבים תעודות זהות כחולות, להטיל עליהם זכויות וחובות של ישראלים, ובקיצור לספח אותם לישראל. כולה ארבעה כפרים. מה הפחד? כל הוגי התוכניות הכאילו-פרגמטיים, מתוכנית אלון ועד תוכנית שרון, היו אומרים: בואו נחפש איפה יש מקסימום שטח עם מינימום אוכלוסיה. אבל ברבות הימים זה הפך להיות אפס אוכלוסייה. ההנחיה למתכנני הגדר הייתה שאף ערבי אחד לא יסופח לישראל, והתוצאה היא גדר על הקו הירוק, ומהומות כל יום שישי בבילעין ובנעלין, שמוציאות לנו שם רע בעולם על בסיס קבוע.
ואפרופו, זה מה שצריך לעשות גם בבילעין ובנעלין. עוד שני כפרים קטנטנים שבמקום לריב איתם על תוואי הגדר צריך לעשות את ההיפך. להזיז אותה לצד המזרחי של הכפרים ולספח אותם לישראל. אני אישית חושב שגם סיפוח של מיליון ורבע ערבים לא ימוטט את ישראל ולא יהפוך אותנו למדינה דו-לאומית. אני גם חושב שזה הדבר היחיד שיכול לבלום את הקמת המדינה הפלשתינית, אבל זה כבר ויכוח גדול ורחב. גם מי שלא מסכים איתי בגדול, יודה ששום מאזן דמוגרפי לא ישתנה אם יהיו עוד אלפיים מצביעים לאחמד טיבי. מי שרועד מפחד מסיפוח של כפר ערבי אחד או של תושב ערבי אחד, לא יוכל לאורך ימים לנסוע בכביש 443, וגם לא לגור בסביבה.(המאמר המלא מתפרסם השבוע ב"יומן").
===================================================================
