גול בבעיטת קרן
אמנון לורד
בהתעוררות הציבורית לבעיית ההסתה נגד ישראל משתקף החידוש בכהונתו השנייה של נתניהו: הוא נותן לאחרים לעשות את המלאכה ואינו נקלע לעימותים מיותרים. השאלה היא אם יהיה די בכך כאשר העבודה וחלקים בקדימה ובליכוד מתנגדים לחקירת הקרן לישראל חדשה
שנה אחרי הבחירות אפשר לומר שאותן יכולות שאפשרו לבנימין נתניהו להקים את הקואליציה המסובכת שלו, הן גם אלו המאפשרות לו להניע את הממשלה במתכונת של גמל מעופף. זה לא מוצלח במיוחד, זה לא נראה כמו ציפור רבת-יופי; זה אחרי הכול גמל, אפילו לא סוס; אבל זה עף.
בתחילת השבוע שמענו אמירה בוטה מאוד של הרמטכ"ל גבי אשכנזי. הוא מתבייש בתיכון שלמד בו, גימנסיה הרצליה. לכאורה, אין קשר בין האמירה הזאת לבין שלטונו של נתניהו. אבל כמו כל השפעה עקיפה, כאילו בלתי מכוונת, יש קשר בין הדברים. בחודשיים האחרונים אפשר לראות לראשונה מתקפת-נגד אידיאולוגית תקשורתית יעילה. אמנם דו"ח גולדסטון ממשיך להטיל את צלו, אבל הדמוניזציה שנעשתה לו מאפשרת להנמיך את קומתם של תומכיו בישראל עד כדי דה-לגיטימציה שלהם. גולדסטון אחרי הכול עומד על כתפי ארגונים ישראליים, כמו 16 הארגונים שתרמו לתוכן הדו"ח שלו וממומנים על ידי ′הקרן החדשה לישראל′.
זה התחיל עם פסק הדין של נעם סולברג המרשיע את אילנה דיין בהוצאת דיבה על סרן ר′, נמשך במאמר חד-משמעי בביטאון השמאל ′הארץ′ לגבי עלילת הדם של מוחמד א-דורה, ובשבועיים האחרונים נראה שאוקטופוסי קיבלה סיכה בבטן הרכה, הנפוחה מרוב כסף. כן, ′הקרן החדשה לישראל′ או שמא "הקרן לישראל חדשה". אין מישהו שלא מכיר עוד את הגוף התמנוני הזה. הגוף הבלתי נראה, מעין מפלגת רפאים קומוניסטית, שתרגמה את כל האידיאולוגיה האנטי-ציונית למִפְרָט טכני פוסט-מודרני שיתאים לנדבן היהודי האמריקני. פתאום אתה רואה שאמנון אברמוביץ′ נאלץ לתקן את עצמו בשידור חי, גם אם לא ממש להתנצל.
כל ההתפתחויות האלה אופייניות לסינרגיה שיוצר נתניהו. אז האם הוא למד משהו מהקדנציה הקודמת? התשובה היא חד-משמעית כן. מישהו ראה את ראש הממשלה נתניהו בסביבה כשכל הדברים האלה התרחשו? לא. מישהו שמע ממנו משהו על כל אלה? לא. הוא למד להגיע להישגים משמעותיים, על פי מטרותיו, בלי להתהדר; הוא למד לפעול בזירה הפנימית כמו גם בחיצונית באסטרטגיה של גישה עקיפה. בעבר תקף ישירות את "האליטות" ונכנס לעימותים מיותרים. היום הוא אמנם לא תמים, אבל אם לשפוט לפי המלאכה המוצלחת הנעשית בידי אחרים – אולי הוא בכל זאת הצדיק היחיד. אם לא צדיק, צודק.
המאמץ הגדול ביותר באופנסיבה הפוליטית-תקשורתית, מהלך שכבר מחולל שינויים כבירים בשוק התקשורת, הוא שחיקת מעמדו הכלכלי והפוליטי של ′ידיעות אחרונות′. זו עוד התרחשות שצוברת תאוצה רק בחודשים האחרונים, מעין מלחמת עולם ששכחו לדווח עליה במהדורות החדשות. השבוע העזו עורך ′ישראל היום′ והבעלים שלדון אדלסון לתקוף ישירות בקולם את נוני מוזס. עמוס רגב האשים אותו שהוא מחזיק במונופול על שוק הדעות. אדלסון האשים שהדיווחים של ′ידיעות אחרונות′ והתקשורת הישראלית לא היו בעשור האחרון על אותו דף שעליו הייתה רשומה המציאות.
הגל הזה הוא סוג של רפורמה שמתרחשת בצלו של גולדסטון. עוד בימי שרון אפשר היה להבחין שחלקים רציניים בשמאל הפכו לאיום אסטרטגי. מרכז הכובד היה מה שנקרא ′הסכם ז′נבה′ של יוסי ביילין, שהתבטא במדיניות חוץ פרטית, חתרנית, שהכניסה את ראש הממשלה שרון לחרדות. אין טעם לחזור על הדברים הידועים והמוצהרים שהסכם ז′נבה היה גורם מניע חזק ל"התנתקות". אבל גולדסטון היה בגדר עליית מדרגה: הוכח שארגוני שמאל קיצוניים, מבית הקרן החדשה, מסוגלים סוף-סוף לסגור מעגל עם גורם בינלאומי ממדרגה ראשונה ולייצר פיגוע אסטרטגי נגד ישראל.
עד היום הוכיחו ארגוני הסיוע לטרור, המתהדרים ב"זכויות האדם", שהם יכולים להיות יעילים ביותר כמנועי שנאה: לייצר עוד ועוד מידע מגמתי, שיזין את התיאולוגיה החדשה של הפלשתיניזם יחד עם שנאה פתולוגית לכל דבר ישראלי. אך הם לא הצליחו לייצר את מה שכבר הצליחו לייצר בתוך המדינה – סגירת מעגל משפטי שיהפוך את מרכיביה השונים של החברה הישראלית והממסדים השונים למנגנון של השמדה עצמית. גם זה היה די קטלני. באמצעות ועדת גולדסטון של ′המועצה לזכויות האדם′ של האו"ם הם הצליחו להצמיד לישראל תיוג של "פשעי מלחמה" ולסבך אותה בבעיה מדינית בינלאומית אסטרטגית. זהו ניסיון להפליל את זכות ההגנה העצמית של ישראל.
ההתקפה על הקרן החדשה מסמנת שישראל לא מוכנה להיכנע לדמורליזציה שהשמאל כופה עליה. ככל שהמינוח שנוקט השמאל הקיצוני על כתביו השונים הוא קיצוני יותר, כך זה מעיד על עוצמת הפגיעה. ′אם תרצו′ מוצגת פתאום כתנועה פשיסטית. ההתקפה על הקרן ועל נעמי חזן מוצגת כמקארתיזם. אגב, שני המינוחים מסגירים את הרקע הקומוניסטי של הדוברים, אותו שעבוד רוחני שלא מעז לקרוא לעצמו בשם.
מחזן ויערי ליערי וחזן
העימות בין ′אם תרצו′ ושני מנהיגיה הסטודנטיאלים ארז תדמור ורונן שובל נושא עמו חותם של ניגודים חברתיים בוטים. מצד אחד, השניים שייכים לשרידיה של ארץ ישראל הוותיקה; מאידך, הם לא ילדי שמנת. הם חילונים, אחד מהם מרמת-השרון, השני גדל בפריפריה ההתיישבותית.
לעומתם, נעמי חזן. הפרופסורית ללימודי אפריקה מהאוניברסיטה העברית היא בתו של מי שהיה שגריר ישראל בארצות הברית, אחרי אבא אבן, משך שנים רבות, אייב הרמן. בת לאריסטוקרטיה היהודית הצפון-אמריקנית, לפחות בחינוכה ובהשכלתה. כשאביה שימש שגריר היא נשלחה ללמוד באחד מבתי הספר התיכוניים היוקרתיים ביותר של האריסטוקרטיה היהודית בניו-יורק. משם המשיכה באופן טבעי לקולג′ הניו-יורקי היוקרתי לבנות ′ברנרד′ (התאום הנשי של ′קולומביה′). בהמשך טיפסה במעלה הקריירה האקדמית, הייתה פעילה ב"ארגוני שלום" ונכנסה למרצ.
עכשיו, במבט לאחור, אפשר לזהות את מרצ בביטחון כמפלגת חזית קומוניסטית. מפלגה שהונהגה על ידי קומוניסטים "לשעבר" או לוויינים של המרכיב הקומוניסטי בחד"ש. יוסי שריד ושולמית אלוני היו "חברים-לדרך" שעזבו את מפלגת העבודה; אורון ורן כהן היו בפלג השמאלני של מפ"ם, כמוהם כיאיר צבן שגדל במפלגה הקומוניסטית; ועלה התאנה התמים עד כדי טמטום היה מתוצרת ′שינוי′, עם הליברלים הציונים הטובים בראשותם של אמנון רובינשטיין, שוקה פורת ואברהם פורז. כשאלה עזבו, נחשפה מרצ יותר ויותר לפי מהותה הפוסט-ציונית, שזהבה גלאון היא הסמל המובהק שלה.
מהמחוזות האלה הגיעה נעמי חזן כדי לתת חזות מהוגנת למערך החתרני שאחרים הקימו בשקידה לפניה במשך שלושים שנה (!). ההגנה הכי מעניינת ל′קרן החדשה′ ניתנה על ידי איש המידות הדגול, השר בוז′י הרצוג. אבל הציבור כבר מחזיק קצת ידע על שחיתויות השמאל. הוא זוכר את פרשת העמותות של 1999 לאו דווקא בזכות שתיקתו של הרצוג בחקירה, אלא בעיקר בגלל המידע שנחשף כמה פעמים בעשור האחרון לגבי מעורבותה של הקרן החדשה במימון וארגון של כמה מהעמותות שפעלו באותה מערכת בחירות בלתי נשכחת, למען אהוד ברק ומפלגת ′ישראל אחת′. איך אמר מנכ"ל הקרן אליעזר יערי מיד לאחר הבחירות? "טביעות האצבעות של הקרן החדשה ניכרות היטב בתוצאות הבחירות".
זו בהחלט סיבה טובה לשמור אמונים, בשם "הדמוקרטיה", לקרן החדשה.
בזחילה שקטה בקוצים
אני מניח שבנקודה זו יכול להתפתח חיכוך בין אנשי הקמפיין נגד ′הקרן החדשה′ לבין אהוד ברק. התבטאויותיו של שלום שמחון נגד הניסיון בכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את מקורות המימון של ארגונים ישראליים מסוימים, מלמדות על האיום שחש ברק. יכול להיות מצב שבו ייחשף מידע מביך על ברק מהתקופה ההיא, כסוג של מתקפת התגוננות של אנשי הקרן. לא צריך להירתע. אחת החידות לגבי ברק היא מדוע הקיף את עצמו ב-99′ באנשי השמאל הקיצוני שצמחו ב′שלום עכשיו′. תזכורת לאותם אנשים: יולי תמיר, צלי רשף, גלעד שר. ואחרים, כמו שאומרים.
אבל היום הבריח של הממשלה, המחבר בין ברק לנתניהו, נשאר סלע קיומם של האינטרסים הלאומיים. אומרים שנתניהו הצליח רק בדבר אחד: בהישרדות ממשלתו. זה ודאי לא ההישג היחיד. אבל זה באמת הישג חשוב.
היציבות השלטונית היא נכס אדיר. לכלכלה, לביטחון, לעניין המדיני. בהתחלה, כשהתפרים בקואליציה נראו לכאורה חשופים, גלויים, גסים אפילו, נוצר רושם שמסכת לחצים חיצוניים בכיוונים שונים תביא להתפרקותה המהירה של הממשלה. התברר שזו הייתה טעות מרכזית בהערכה של חוג היועצים האופף את הנשיא אובמה. עכשיו, כשהוכחה העמידות של הממשלה, הלחצים פוחתים או אפילו נמוגים. ולא בגלל שראש הממשלה הוכיח לעולם כמה הוא "לחיץ" וכמה אפשר לסחוט ממנו ויתורים. כאילו הוויתורים כבר ניתנו.
ביבי, בתוך פחות משנה, סובב את הגלגל, או כמעט המציא אותו. חשבתם שהדבר הכי דחוף בעולם, לשלומו ולרווחתו, הוא הקמה מהירה של מדינה פלשתינית בקווי 67′; חשבתם שהאיראנים מחכים לכף יד פתוחה לשלום; הערתם בסרקזם סמוי כי "ראש הממשלה" הוא באמת מבין גדול בהיסטוריה, כשהסביר את ההשלכות החמורות של התגרענות איראן ואת החשיבות שבהצבתה בראש סדר העדיפויות לטיפול. עכשיו, לא רק שהוכח שביבי צדק, אלא "העולם", העולם הגולדסטוני, מיישר איתו קו. את זאת השיג ראש הממשלה נתניהו באמצעות מה שהוא היה פעם טוב בו: זחילה שקטה בקוצים ובדרדרים. קוצים מדיניים מחוץ ודרדרים פוליטיים מבית.
וכל הנבחרת הלאומית פועלת לפי הוראות הקפטן, מאהוד ברק ודניאל בן-סימון ועד הנשיא שמעון פרס.
תקוות המלשינים
השאלה היא אם נתניהו יחשוש שהעניין העקרוני אך השולי של ועדת חקירה לארגוני ′הקרן החדשה′ יביא לעימות הרסני עם מפלגת העבודה. הנושא עקרוני וחשוב. אבל לא מדובר בבית המשפט העליון. לא מדובר ביועץ המשפטי לממשלה. מדובר באינטרס ציבורי, שבו משום מה למפלגת העבודה ולקדימה יש מה להסתיר. אחרת, לא מובן מדוע הן מתנגדות. אי אפשר לטעון שגולדסטון הוא איום אסטרטגי על ישראל ובאותה שעה להימנע מפעולה נחושה הקשורה ישירות לנושא. גולדסטון זה לא רק "הקהילה הבינלאומית" ולא רק "האו"ם". הוא מתחיל עוד בוועידת דרבן. גולדסטון, כפי שהוכיחו אנשי ′אם תרצו′ וכפי שהיה ברור עוד קודם, הוא גם עבודה ישראלית פנימית. לכן הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית היא חיונית.
ברובד העקרוני, הקרן החדשה חרגה מתחום פעילותה הלגיטימית – זו שהדמוקרטיה הישראלית הפתוחה יכולה לעכל – בכך שחברה לגורם בינלאומי חיצוני עוין, כאילו המערכת הישראלית איננה מסוגלת לתפקד. ישראל איננה רואנדה ואינה סרביה. היא המדינה הדמוקרטית שנלחמת הכי הרבה נגד טרור. והיא גם המדינה שחוקרת את עצמה בכלים שונים יותר מכל המדינות הלוחמות. החבירה לוועדה של המועצה לזכויות האדם, גוף עוין ורודני, פירושה אפוא הבעת אי-אמון בגופים הריבוניים בישראל – הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט העליון, וצה"ל עצמו על גופיו המשפטיים ואמצעי החקירה שלו – ודה-לגיטימציה של כל הגופים הללו. למעשה, כוונת ארגוני הקרן החדשה הייתה לתקוע מקל דינמיט בעורק הראשי של המערכת הדמוקרטית בישראל.
כרגע, המצב בכנסת לקראת ההצבעה בשבוע הבא לא ברור. בליכוד אין התגייסות לטובת הקמת ועדת החקירה. ארבעה ח"כים מהליכוד מתנגדים לה. אלה הם השרים ש′הארץ′ אוהב: בני בגין, דן מרידור, מיכאל איתן ויו"ר הכנסת ריבלין החולם על הנשיאות. איך מיכאל איתן, שיודע על הפעילות הבלתי חוקית של הקרן החדשה בפרשת העמותות של ברק, יכול להתנגד לחקירה פרלמנטרית כזאת – קשה להבין. בצד השני עתניאל שנלר ויוליה ברקוביץ′ תומכים, אך ההתנגדות לחקירה מצד קדימה תקיפה כל כך, שסביר שהם יסתפקו בהיעדרות מההצבעה. אלי אפללו הבטיח השבוע שיצביע לטובת ועדת החקירה. אבל את זה הוא אמר השבוע. בין אמר לעשה – ת"ק על ת"ק פרסה.
בעיקרון, הימין צריך להוכיח פעם אחת שרירים. הפרשה הזאת, כמו גם החוק הצודק המבקש לאפשר הצבעה לאזרחים השוהים בחו"ל, הם שני מקרי מבחן: האם הימין הוא לאומי, או שהוא ברברן כרוני הסובל ממוות מוחי.
מי מחכה לקולות היורדים?
סופי רון מוריה
אילן גילאון קרא למרי אזרחי אם יעבור החוק שמקדמת ישראל ביתנו, לפיו תוענק זכות הצבעה לאזרחי ישראל הגרים בחו"ל. החשש בשמאל הוא מתרגיל שיחזק את גוש הימין ב-7-8 מנדטים. בדיקה עניינית של הצעת החוק – שקרוב לוודאי לא תעבור כצורתה - מגלה שמדובר בחשש סרק
לפני שנה בדיוק, יומיים לאחר הבחירות, הדיון הציבורי התמקד בוויכוח אריתמטי. מה שווה יותר - 27 המנדטים של הליכוד או 28 המנדטים של קדימה. לבני חזרה וטענה ש-28 הם יותר מ-27, כאשר המשוואה האמיתית הייתה בין 65 המנדטים שקיבלו המפלגות המזוהות עם הימין לעומת 44 המנדטים שקיבלו המפלגות המזוהות עם השמאל (קדימה, עבודה, מרצ). הסיעות הערביות, כידוע, מחוץ למשחק.
חלפה שנה, עברו הרבה מים בירדן, והדיון האריתמטי חוזר להעסיק את הזירה הציבורית. קדימה פתחה השבוע בקמפיין פרלמנטרי וציבורי נגד הצעת החוק שנועדה להעניק זכות הצבעה לאזרחים ישראלים בחו"ל, כשהטענה היא שהצעת החוק תשנה את יחסי הכוחות בין המחנות ותביא לימין 7-8 מנדטים נוספים. אילן גילאון קרא למרי אזרחי במקרה שהחוק יעבור. לא פחות.
האם נתניהו וליברמן אכן המציאו טריק פוליטי גאוני שלצדו רווח בממדי ענק מבחינתם? האם מדובר בניסיון לפתור את הבעיה הדמוגרפית על ידי הורדת משקלם של ערביי ישראל? האם יש סיכוי להצעת החוק? ומדוע מתנגדות להצעה הסיעות החרדיות? ומדוע, מה שמוזר אף יותר, מתנגד הבית היהודי?
סערה בקומקום חשמלי
נתניהו סוגר שנה אחרי הבחירות כשידו על העליונה. בליל הבחירות התחיל מנקודת שפל. המחנה הלאומי אמנם זכה ב-65 מנדטים, אבל משקלה הנמוך באופן יחסי של סיעת הליכוד – 27 מנדטים בלבד מתוך 65 - אילץ את נתניהו לירוק דם עד שהגיע ליעד הנכסף. ליברמן תבע כזכור מחיר כבד עבור הסכמתו להמליץ על נתניהו בפני נשיא המדינה כמועמד להרכבת הממשלה. תבע וקיבל. גם ברק גבה מחיר חסר תקדים עבור שותפותו בקואליציה.
אלא שבתום שנה לכנסת ה-18, מצבו של נתניהו איתן. בשונה מברק ואולמרט שהתחילו בגדול ותוך שנה הגיעו לשפל (אולמרט הצליח לשרוד, ברק לא) - נתניהו הצליח במהלך השנה לשפר במידה ניכרת את מעמדו הפוליטי ולחזק את הקואליציה. בחודש האחרון זכה בשתי מתנות קואליציוניות. האחת, החלטתו של היועץ המשפטי היוצא מני מזוז להעביר את ההכרעה בתיק ליברמן למחליפו בתפקיד. השנייה, התפטרותו של אופיר פינס ועזיבתה המסתמנת של יולי תמיר. נכון שבראש וראשונה נהנים משתי המתנות השותפים הקואליציוניים. ליברמן קיבל שנה נוספת של שקט תעשייתי כשהוא וסיעתו יכולים להמשיך לתפקד כרגיל, וברק הגיע במפתיע לחוף המבטחים כאשר המרד בעבודה מיצה את עצמו. בשנה הקרובה אין מי שיניח חבל על צווארו של יו"ר המפלגה. אבל בעקיפין, נתניהו הוא שהרוויח: פורקו שני מוקשים שהונחו לפתחה של הקואליציה שלו. לפחות בטווח הנראה לעין.
המשבר המסתמן סביב חוק הצבעת אזרחים בחו"ל הוא משבר מבוקר. אולי לא סערה בכוס מים, אבל לכל היותר סערה בתוך קומקום חשמלי. האדים עולים, הרשרוש נשמע מאיים, אבל בשום שלב מים רותחים לא יפרצו החוצה. אין סיכוי.
את הצעת החוק מנסה ליברמן לקדם זה מכבר. בעבר קידם את ההצעה חבר הכנסת מסיעתו, אליעזר (צ′יטה) כהן. בממשלת שרון הראשונה, בשנת 2001, הביעה ועדת השרים לחקיקה תמיכה בהצעה וזו אושרה בקריאה טרומית. לאחר מכן נתקעה. בשנת 2005, בקדנציה השנייה של שרון, שוב אושרה בקריאה טרומית, ושוב נתקעה. מעניין לציין שמאיר שיטרית, שנמנה היום עם מובילי ההתנגדות לחוק, כיהן ב-2001 כשר המשפטים, כלומר עמד בראש ועדת השרים לחקיקה שאישרה את ההצעה. ציפי לבני וזאב בוים היו חברי סיעת הליכוד, שתמכה בה. ב-2005 הצביעו בעד ההצעה רוחמה אברהם, יעקב אדרי ואלי אפללו. כולם היום בקדימה. כולם מתנגדים.
על פי ההצעה שמגישים היום אלכס מילר ודודו רותם (ישראל ביתנו), יקבלו את זכות ההצבעה אזרחי ישראל השוהים בחו"ל שתוקף הדרכון שלהם טרם פג. מדובר בישראלים שנמצאים בחו"ל עד 10 שנים.
ההצעה שעוררה השבוע מהומה רבתי מהווה חלק מההסכמים הקואליציוניים. כשליברמן אומר שיביא את הצעת החוק להצבעה עד 2 באפריל הוא מסתמך על ההסכמים. זה המועד הנקוב בהסכמים הקואליציוניים - שנה מאז הקמת הממשלה. ועל ההסכם חתומות כל הסיעות.
פחות ממנדט
יו"ר הקואליציה זאב אלקין, שציין בתחילת השבוע בסיפוק שהקואליציה לא הפסידה במשך השנה באף הצבעה, דואג להנמיך את הציפיות. נכון שההצעה כלולה בהסכמים, אבל הנוסח יתואם עם כל סיעות הקואליציה. פעם בחודש בערך נפגש פורום הדן על שינוי שיטת הממשל, בראשות שר המשפטים יעקב נאמן. הפורום, שמורכב מנציגי כל סיעות הקואליציה, כולל את אלקין, את דודו רותם, את השר הרשקוביץ ואת אליעזר מוזס מיהדות התורה. ש"ס שיגרה לפורום במקום שר או חבר כנסת את הפעיל הוותיק יהודה אבידן. מטעם העבודה מגיע כל פעם נציג אחר. זה הפורום שעומד לנסח, אם בכלל, הצעה מוסכמת.
ביום שני הביא נתניהו את ההצעה לדיון בסיעת הליכוד, לאחר שקיבל את טיוטת הצעת החוק מדודו רותם. הליכוד נוטה לתמוך. התנגדותם של בני בגין ודן מרידור צפויה.
לדברי אלקין, אין כאן עניין דרמטי במיוחד. הצעת החוק אינה טומנת בתוכה נוסחת קסם שתשנה את יחסי הכוחות לטובת הימין. על פי הנוסח הנוכחי, מדובר בכ-700-600 אלף ישראלים שיקבלו זכות הצבעה. עם ההגבלות שעליהן מדברים כבר היום, למשל ביקור בארץ פעם ב-5-4 שנים לפחות, המספר מצטמצם ל-300-200 אלף. ברור שבמקרה הטוב רק מחציתם יגיעו לקלפיות. שיעורי ההצבעה בארץ נעים בין 70 ל-80 אחוזים. בחו"ל לא יהיה לישראלים יום שבתון, ורבים מתגוררים במרחק רב מהקונסוליות. נניח ש-150-100 אלף יגיעו לקלפיות, וגם זה לא בטוח. הקולות יתפצלו. הימין ירוויח אולי 20-10 אלף קולות. פחות ממנדט.
אשר לסוגיה הערכית, טוען יוזם החוק אלכס מילר, יש מידה רבה של צביעות בטענה הנשמעת, לפיה לא סביר שאזרחים שמתגוררים בחו"ל יכריעו את גורלה של ישראל ויקבעו אם נצא למלחמה או לא. חברי קדימה שמתנגדים לחוק, הוא אומר, לא נמנעו מקבלת תרומות מחו"ל. זאב ביילסקי, יואל חסון ועוד.
החוק אינו חוק יסוד ולכן אין לעבודה זכות אוטומטית להטיל עליו וטו. עם זאת, ההסכמים הקואליציוניים מתנים את אישורו בהסכמה בין השותפות. מבוי סתום.
העבודה מתנגדת ממניעים ברורים. ש"ס טרם ערכה דיון בנושא. כשנשאל אברהם מיכאלי לגבי עמדת הסיעה, ענה שהוא עדיין לא מכיר את החוק. לא, ש"ס אינה מתנגדת אוטומטית לכל הצעה של ליברמן. אבל בקואליציה יודעים שהיא צפויה להתנגד. גם יהדות התורה. בסיעות החרדיות חוששים מהטיה לטובת הרוב החילוני. מרבית החרדים בארה"ב ובאירופה אינם אזרחים ישראלים.
נוסחה מצומצמת
הנחה רווחת בהנהלת הקואליציה, נכון להיום, היא שבסוף תתקבל נוסחה מצומצמת. בשלב הראשון יקבלו זכות הצבעה סטודנטים ואזרחים שחתמו על חוזה עבודה ויצאו לשנה-שנתיים. מדובר בהתפלגות קולות שלא תשנה את יחסי הכוחות.
הבית היהודי, כאמור, מתנגד. יו"ר הסיעה זבולון אורלב טוען שמדובר בחוק ש"דומה לחוק אוגנדה". ההצעה, לדבריו, פוגעת בציונות, מונעת מישראל את מעמדה כמרכז העם היהודי ואולי מעניקה יתרון למפלגות מסוימות שבונות על קולותיהם של עולים מחבר העמים שעזבו את הארץ. אולי גם הליכוד חושב להרוויח. אורלב, בדומה לבכירים בעבודה ובקדימה, חושש מ"מניפולציה מפלגתית". אלכס מילר טוען מצדו שהצבעת העולים אינה אחידה. ישראל ביתנו לא זוכה לתמיכתם הגורפת, אחרת הייתה גדולה בהרבה.
לא מן הנמנע שאילו היה מתקבל החוק במתכונתו הנוכחית, הימין אכן היה מרוויח קרוב למנדט. בקרב היורדים או אלה שטרם החליטו אם יחזרו לארץ או לא, נראה שבעיקר מצביעי הימין הם אלו שהיו מטריחים את עצמם לקלפיות. ייתכן גם שמדובר, בשלב מאוחר יותר, בנוסחה שעשויה לסייע לחיזוק הרוב היהודי בכנסת.
עוד חזון למועד. נכון לעכשיו, מדובר במתכונת מצומצמת ביותר אם בכלל. כפי שהודה ליברמן במסיבת העיתונאים בתחילת השבוע, הוא מבטיח 100% מאמץ, לא 100% הצלחה.
ממאיר שיטרית לא התקבלה תגובה עד סגירת הגיליון.
צילום:AP
נדל"ן
אריאל שנבל
אפרת והר-חומה: נדל"ן עוטף בית-לחם
אפרת הוא יישוב עירוני איכותי ומבוקש בגוש-עציון, שהרוב המוחץ של תושביו דתיים; הר-חומה היא שכונה בדרום-מזרח ירושלים, שכ-60% מאוכלוסייתה דתיים והשאר חילונים. יחד הם משרטטים את סיפור הנדל"ן המורכב של פאתי ירושלים הדרומיים
לכאורה, אין סיבה לכלול את הר-חומה ואת היישוב אפרת בכתבת נדל"ן אחת. מצד אחד ניצבת לה שכונה ירושלמית מעורבת, המהווה פתרון נדל"ני אפשרי לירושלמים המעוניינים להמשיך לגור בעירם אך ידם אינה משגת לרכוש דירה בתוככי השכונות הוותיקות, שהמחירים בהן האמירו בשנים האחרונות; מהעבר השני ניצב יישוב איכותי ומבוסס בכל קנה-מידה ישראלי, המאוכלס כמעט לחלוטין (למרות התדמית המעורבת שנקשרת בו לעיתים) בדתיים בלבד, ושבינו לבין ירושלים מפרידים מחסום צה"לי, שתי מנהרות וגשר גבוה שעדיין אוחז בתואר הגשר הגבוה בישראל.
אלא שלמציאות הנדל"נית המורכבת של אזור דרום-ירושלים, נוסף האלמנט הפוליטי שהופך מקומות כמו הר-חומה ואפרת לסוג של תאומים סיאמיים, המושפעים ומשפיעים זה על זה. זו אינה רק העובדה הגיאוגרפית שהופכת את אפרת והר-חומה לשכנותיה של בית-לחם – וישנן לא מעט נקודות תצפית בשני המוקדים שיכולות להפוך את המונח "שכונותיה" למתאים יותר.
ניתוח גרף מחירי הנדל"ן בשני מקומות אלה לאורך השנים יגלה שני קווים כמעט מקבילים, שנעים בצוותא, בדרך כלל בכיוון חיובי, ושיכולים לתאר ולו באופן חלקי את המתרחש באזור. בעשור האחרון, למשל, היה פער מחירים קבוע לטובת הר-חומה. רק במחצית השנה האחרונה חל שינוי וסגירת פערים מסוימת בין השתיים, תוך שמחירי הנכסים באפרת עולים באחוזים גבוהים בהרבה מאשר מקביליהם בהר-חומה. הסיבה לסגירת פערים זו, אבסורדית ככל שתישמע, היא דווקא ההקפאה שגזרה ממשלת נתניהו על הבנייה ברחבי יהודה ושומרון, שמקפיצה את מחירי הנכסים במקומות מוקפאים ומבוקשים במיוחד כמו אפרת. בהר-חומה, שאינה סובלת מגזירת ההקפאה, שוק הנדל"ן ממשיך לפעול בתקופה זו כרגיל, והמשמעות היא עליית מחירים מתונה יותר.
אפרת
אפרת הינו יישוב עירוני במעמד של מועצה מקומית (מאז 1983), הבנוי לאורכן של מספר גבעות הנושאות את שמות שבעת המינים. היישוב התפתח מדרום לצפון, בעיקר לאורך, כשצורתו אינה עיגול כמו רוב היישובים ביש"ע, אלא כעין "נקניק" ארוך שתחילתו בשכונת הרימון וסופו, כאמור, נושק לפאתי בית-לחם. שכונות היישוב הן:
* הרימון: זוהי השכונה הראשונה של אפרת, שבה מתגוררת כיום בעיקר אוכלוסייה מבוגרת יחסית.
* הגפן: בשכונה זו נמצאים בין השאר מתקני ספורט, והיא סמוכה למתנ"ס ולספרייה היישובית.
* התאנה: בשכונה ממוקמים הישיבה התיכונית ′נווה שמואל′ וכן בית הארחה.
* הדקל: בשכונה זו ממוקם מרכז הקניות הגדול של היישוב.
* הזית: זוהי השכונה המבוקשת ביותר באפרת בשנים האחרונות, ומאוכלסת ברובה על-ידי זוגות צעירים. חלק גדול מהביקוש הרב נובע מהעובדה שבשכונה התרכזה בשנים האחרונות עיקר הבנייה החדשה ביישוב. בשכונה זו פועלים סניפים של תנועות הנוער בני-עקיבא ועזרא.
* הדגן והתמר: שכונות קרוואנים.
ההנחה הרווחת בחוגי המגזר הדתי-לאומי היא שהיישוב אפרת מאופיין יותר מכל בשפה האנגלית שכביכול שולטת ברחובותיו. בדיחה נושנה מספרת שמחירה של שקית חלב במכולת באפרת הוא דולר. בפועל, מתוך 1,750 בתי-אב המתגוררים במקום, רק כ-30% הם עולים, שרובם אכן ממדינות אנגלו-סכסיות. בשנים האחרונות, כאמור, עם הגעתם של יותר ויותר זוגות צעירים מרחבי המדינה לגבעת הזית, אחוז דוברי האנגלית הולך ויורד.
אפרת, שהיא כאמור מועצה מקומית בהגדרתה המוניציפאלית, שייכת לגוש-עציון. אולם לטענת מומחי נדל"ן מהאזור, ההתייחסות בכל הקשור למחירי הנדל"ן במקום אינה מתבצעת בהשוואה ליישובים הסמוכים - נווה-דניאל, אלעזר ואלון-שבות - אלא דווקא ביחס לשכונות דרום-ירושלים. אחת הסיבות לכך היא אופיו העירוני והסובלני של היישוב, לעומת האווירה היישובית (ויש שיגידו הלוחצת-משהו) של היישובים מסביב. זו גם סיבה נוספת לכך שההשוואה וההקבלה הנכונות יותר של מצב הרוח הנדל"ני באזור נעשות בין אפרת לשכונה הירושלמית הר-חומה.
אפרת נהנית מהגירה חיובית קבועה ורציפה לאורך כל שנותיה. כל פרויקט בנייה חדש שמוצע למכירה נחטף בתוך זמן קצר יחסית, נתון שיכול להסביר את עליות המחירים הקבועות במקום. כך, למשל, במאי 2008 החל שיווק פרויקט בגבעת הזית בשם ′ברקן′. 51 דירות נמכרו בתוך כתשעה חודשים בלבד, ודינמיקת המחירים התנהלה בהתאם: דירת 4 חדרים שנמכרה כיד ראשונה ב-660 אלף שקלים, נמכרת היום כיד שנייה בלא פחות ממיליון שקלים; דירת 5 חדרים שנקנתה ב-800 אלף שקלים, תימכר כיום בכ-1,170,000 שקלים.
כפי שאמרנו, שכונת גבעת הזית באפרת נחשבת כיקרה מעט יותר משאר השכונות, שנמצאות פחות או יותר באותה רמת מחירים. עובדה זו גורמת לשני תהליכים שונים בכל הקשור להגירה הפנימית בתוך אפרת: מצד אחד, רוב ההגירה הפנימית מתבצעת אל גבעת הזית, אך מצד שני, קיימת גם תנועה הפוכה של תושבי גבעת הזית לשכונות אחרות ביישוב, וזאת בשל העובדה שהם יכולים בצעד כזה לקנות בשכונה אחרת נכס בעל חדר נוסף באותו מחיר.
אפרת – מכירה (המחירים באלפי שקלים)
2005 2007 2010
3 חדרים 400 550 800
4 חדרים 500 620 1,000
5 חדרים 600 700 1,170
דופלקס 700 800 1,250
דו-משפחתי 1,400 1,800 2,500
אפרת – השכרה (המחירים בשקלים)
2010
3 חדרים 2,500
4 חדרים 3,000
5 חדרים 3,700
דופלקס 4,000
דו-משפחתי 5,500
הר-חומה
הר-חומה, או בשמה הרשמי ′חומת שמואל′, היא שכונה השייכת מוניציפאלית לעיריית ירושלים, ושוכנת בקצה הדרום-מזרחי של העיר. השכונה נוסדה ב-1997 וקיבלה את שמה הרשמי שנה לאחר מכן, כששמואל מאיר, סגן ראש העיר ירושלים מטעם סיעת המפד"ל, שהיה מהדוחפים הבולטים להקמתה, נהרג בתאונת דרכים.
השכונה, המונה כיום כ-3,500 בתי-אב, נמצאת בחצי הדרך מבחינת גודל האוכלוסייה המתוכנן, שהוא 8,000 בתי-אב. הקבוצות הראשונות שהחליטו לבנות את קהילותיהן במקום ראו בחזונן שכונה דתית-לאומית המתנהלת כמעט כמו יישוב, אולם כיום, לדברי אנשי נדל"ן הפועלים בשכונה, עומד אחוז הדתיים-לאומיים על כ-60% בלבד, לעומת 40% חילונים. לעומת זאת, בכל הקשור במוסדות חינוך, ישנו רוב בולט לאוכלוסייה הדתית, וככל שהמוסדות מיועדים לגילאים צעירים יותר כן עולה אחוז הדתיים הלומד בהם. כך, לדוגמה, פועלים בשכונה 18 גנים דתיים לעומת 8 גנים חילוניים בלבד. נתון זה, בשילוב העובדה ש′ישיבת הר המור′, מישיבות הדגל של הציבור הדתי-לאומי, אמורה לעבור מקריית-יובל לשכונה, מנבא אולי את עתידה הדתי-לאומי של הר-חומה.
איש נדל"ן בכיר הפועל באזור, אומר באופן חד-משמעי שכל מי שקונה דירה בהר-חומה עושה זאת כברירת מחדל, לאחר שניסה למצוא דירה בתוככי ירושלים ולא הצליח לקנות אחת כזו במחיר סביר. עובדה היא שגם כיום, לאחר עליות מחירים נאות שרשמו נכסים בשכונה בשנים האחרונות, הר-חומה נותרה זולה, אפילו זולה מאוד, יחסית לירושלים.
הר-חומה מתנהלת באווירה קהילתית פחות מזו שקיימת באפרת. הפעילות הקהילתית בה מתרכזת בעיקר סביב בתי הכנסת, וכאלה יש כאן בשפע – 18 במספר נכון להיום. חמישה מרכזים מסחריים פזורים בשכונה, המתחלקת לשני חלקים עיקריים – שלב א′ הבנוי סביב ראש
הגבעה הנישאת, ושלב ב′ שהולך ונבנה בשנתיים-שלוש האחרונות מעגלים-מעגלים בתחתיתה. במקום פועלים כל מוסדות החינוך כולל גנים ובתי ספר יסודיים, וכן תנועות נוער מכל גוני המגזר הדתי-לאומי: בני-עקיבא, עזרא, אריאל בנים ואריאל בנות/
צילום:AP
דו"ח גולדסטון
האם ישראל צריכה להקים ועדת בדיקה/ועדת חקירה כדי לרצות
את העולם בנוגע לדו"ח גולדסטון
הרב ד"ר אמיר משיח
להקים ועדה רק כמוצא אחרון
אני כותב את הדברים מתוך רגשות מעורבים. מחד, אנחנו עומדים לפני ימי הפורים. בימים ההם עמד המן הרשע עלינו לכלותינו, והקב"ה הצילנו מידו. ואילו בזמן הזה, עומד עלינו אחד מבני עמנו, זה המכונה גולדסטון, מכפיש ומשחיר את פנינו לעיני העולם כולו. לא זו בלבד ששתקנו עת ירו עלינו ועל אחינו בדרום כ-8000 טילי משחית, ואך בנס לא נפגעו רבים, אלא גם שהגבנו תוך שמירה על חיי האויב, עדיין אנחנו, עם ישראל מוגדרים כפושעי מלחמה.
אין דבר מקומם מזה. חיילי צה"ל עשו כל שלאל ידם, להגן על כאלה שאינם מעורבים ישירות עם חילופי האש. הם עשו זאת תוך סיכון עצמי רב, ואף על פי כן, האצבע המאשימה מופנית אלינו. לא, זה לא חדש, אף קשה להתרגל לזה.
כעת מצפים שנגיב על האשמות זדוניות אלה. נראה במבט ראשון לומר כי אסור לעשות כן. צה"ל הוא צבא מוסרי. כל צבא אחר היה מוחק את כל עזה וגלילותיה בלי להניד עפעף. עם ישראל לא עשה כן. אנחנו לא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד. כל הקמת ועדה שכזו, פירושו כניעה לדעת הקהל, כניעה לכל כוחות האופל אשר לא יסתפקו בוועדה ישראלית. הם ירצו ועדה בינלאומית, אשר תוצאות חקירתה ידועות מראש.
עצם ההסכמה להעלות את הדיון, כמוהו כהסכמה שלנו ללחץ חיצוני כאילו כל הריבונות שלנו זקוקה להסכמה מאומות העולם.
ויותר מכך, עצם הדיון או הקמת ועדת חקירה, פירושו כהודאה שמשהו לא בסדר. אנו בטוחים בעצמנו, ואיננו צריכים אישור על מוסר הלחימה שלנו. בל נשכח שאנו הותקפנו באלפי טילים, ושתקנו הרבה שנים. בהערה אעיר, כי צריך לבחון מחדש "איפוק" מוגזם שכזה.
מאידך, מדינת ישראל ב"זכותו" של גודלסטון, נתפסת בעולם היום כמדינה שמבצעת פשעי מלחמה. ניסינו להתעלם. לא שיתפנו פעולה עם גולדסטון, ולא ענינו על טענותיו הנבזיות. לצערנו הרב, הכתם לא הוסר מעלינו, והוא הולך וצובר תאוצה ועוד רגע קט והכל מגיע לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג.
הרמב"ם כתב ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (תשובה ט′ ב′). זוהי ההוכחה שאנחנו עדיין לא שם. אין לנו עצמאות מוחלטת. אנו תמיד תחת עינם הפקוחה של אומות העולם. אפשר לכעוס על כך, אפשר להתעלם ולומר "או"ם שמום", אך עלינו לזכור שהקריטריון לקידוש השם או חלילה חילולו הוא "מה הבריות אומרות עליו" (יומא פ"ו ע"א). לא כתוב מה אומרים היהודים הדתיים, או אוהבי ישראל. כתוב "בריות". ולכן, עלינו לצאת ידי חובת אלוקים ואדם. אדם באשר הוא אדם, גם גוי.
לסיכום: צריך להשהות את הקמת הועדה ולנסות שלא להיכנע ללחץ הבינלאומי. אולי יעלה מלפניו ויניחו לנו. במקרה כזה, הרי שמבחן הריבונות יצלח ונהיה עצמאיים יותר. ברם, אם הדבר לא עולה בידינו, וכפי הנראה לעת עתה, כך הוא הדבר, הרי שצריך להקים ועדה שתחקור את האירועים. ועדה שתהיה הרע במיעוטו. כזו שתספק את האומות, אך מאידך תפגע במפקדים או בלוחמים.
נתפלל ונייחל שמה שלא יהיה, יביא בסופו של דבר, בע"ה, לזיכוי צה"ל וחייליו, ובזה נזכה לקדש שם שמיים ברבים. ויקוים בנו מקרא שכתוב: "עם זו יצרתי תהילתי יספרו".
הרב ד"ר אמיר משיח הוא רב ביהכ"נ לצעירים בכפר גנים ג′, פ"ת. מרצה לפילוסופיה יהודית במרכז האוניברסיטאי אריאל ובמכללת אורות
צילום:AP
רועי לחמנוביץ′
ועדה וירטואלית ללא השפעה
כאשר אין הסכמה על שאלת המהות משמע שמדובר בשאלת תדמית. סוגיית שאלת הקמת ועדת חקירה ובדיקה לאירועים בתגובה לדו"ח גולדסטון אינה נתונה תחת הסכמה משפטית. עו"ד עירית קאהן פרסמה את חוות דעתה בעניין ואמרה כי :" הצבא מתנגד לוועדה זו אך אני לא בטוחה שההתנגדות הזאת לטובת הצבא, והנה התוצאות" . מתוך דבריה של עו"ד קאהן ניתן להבין כי הקמת וועדה מגנה על אנשי הצבא והדרג המדיני בעולם. לעומת זאת עו"ד פרופ′ קנת מן אמר כי למרות שקציני צה"ל הועמדו לדין צבאי יהיה קשה להוכיח עבירה בין-לאומית. פרופ′ מן אומר, ומדבריו ניתן להסיק, כי הקמת ועדת בדיקה ישראלית לא מעלה ולא מורידה ולכן ניתן להימנע ממנה. מרגע שהסוגיה הזאת נמצאת תחת מחלוקת בעולם המשפט נכון יהיה, כאמור, להפנות את הזרקור לשאלת התדמית. אני מבקש לשאול מספר שאלות: מדוע לנכון לקיים דיון ציבורי בשאלת התגובה לדו"ח גולדסטון. לא נכון היה לגבש החלטה ,בין אם בעד ובין אם נגד, ולהעמידה להצבעה באופן מיידי ? האם היה חיוני לעסוק, במסגרת דיון ציבורי, ברשימת אותם האנשים רמי המעלה שמועמדים היו לעמוד בראש צוות הבדיקה ? האם לא היו דוחות בדיקה פנימיים שניתן היה להפוך אותם לחומרי בסיס לבדיקה ולא ליצור רושם שממציאים כעת את הגלגל? על פניו נראה כי תזמון ההחלטות שהיו על שולחן מקבלי ההחלטות בישראל יצר בולטות ציבורית לעובדה כי מדינת ישראל הובלה לתוככי הדיון הציבורי ביחס לדו"ח גולדסטון ולא יצרה מציאות חדשה . חשוב להדגיש כי יתכן ובפני מקבלי ההחלטות במדינת ישראל עמדו נתונים ומידעים שהצריכו אותם לא לקבל את ההחלטה בשעתה , אך לאזרח המביט לרגע נראה כי שיקוף ההתלבטות של מקבלי ההחלטות כפי שבאה לידי ביטוי בתקשורת נראתה כמתמהמהת מדי.
הקמת ועדה ′סטנדרטית′ שבראשה תעמוד אישיות משפטית רמת מעלה כדוגמת כבוד הנשיאים מאיר שמגר ואהרון ברק לעניות דעתי כמוה כהקמת ועדה וירטואלית . העולם לא יוכל להגדיר ועדת בדיקה כבדיקה אמינה, וממש לא משנה עד כמה תהיה האישיות המשפטית הישראלית רמת דרג ומעלה. בעיני העולם הבדיקה שלנו את עצמנו , במקום שיש שאלה אודות הלגיטימיות שלנו , אינה רלוונטית . במקרה דנן להקים ועדה אולי תהיה החלטה נכונה מבחינה משפטית אך בוודאי תהיה טעות לשאלת התדמית.
המתכונת היחידה בה הייתי מקים ועדת בדיקה היא כאשר היה בכוחה של הוועדה ליצור שינוי בדעת הקהל העולמית ולהפוך את המציאות התקשורתית מהיותנו מובלים להיותנו מובילים. הנסיבות היחידות שבהם הייתי מקים ועדת בדיקה מטעם מדינת ישראל היא בשני האופנים הבאים : החלופה הראשונה היא כאשר בראשות ההרכב יעמוד שופט שאינו ישראלי , או לחילופין הרכב בודק שמורכב מאנשי דת יהודיים , מוסלמים ונוצרים אזרחי מדינת ישראל.
אם מדינת ישראל תציג הרכב בודק של שלושה אנשי משפט ובראש ההרכב יעמוד שופט אירופאי או אמריקאי – הדבר יהווה מעין מקבילה משפטית לדו"ח גולדסטון בעיני אומות העולם . בדיקה של משפטנים ישראלים במקרה הטוב תהיה כתב סנגוריה כנגד כתב האשמה של גולדסטון . ועדת בדיקה המורכבת מאנשי דת לוקחת את הדיון המשפטי , שגולדסטון הצליח למסד , לדיון מוסרי. אנשי דת משלוש הדתות אמונים, בתפיסה הציבורית , על שמירת המוסר . כל חלופת בדיקה המותירה את הבדיקה כמענה להזדמנות ולא כהזדמנות לשינוי מוטב לה שלא תקום משתקום.
רועי לחמנוביץ′ יועץ תקשורת לסגן רה"מ ,שר הפנים ויו"ר ש"ס ומרצה לתקשורת במכללת "ספיר"
צילום:AP
הרב חיים רטיג
לחקור את כשלונות השלום ולא את הצלחות המלחמה
בדברי חז"ל אנחנו מוצאים כיוונים סותרים בצורת ההתייחסות למרקם החיים מול הגויים. מחד, עלינו לעמוד על זכותנו ולא לקבל כל תכתיב מהם, יוצאים אליהם אפילו על עסקי קש ותבן, הפחד והחשש הוא מאיתנו והלאה. וכבר צעקו הנביאים שלא לסמוך על הגויים, אלא על אבינו שבשמים. בבואנו לארץ ישראל ובהקימנו מדינה חדשה עלינו להתעלם מדבריהם ולעשות מה שטוב לעם ישראל כמו שאמר דוד בן גוריון "לא חשוב מה יאמרו הגויים חשוב מה יעשו היהודים", מה גם שאומות העולם חשודים על כך שאינם אוהבי ישראל גדולים.
ולעומת זאת, יש לנו מושג שהוא גם תועלתי וגם מוסרי הנקרא "מפני דרכי שלום" המשמעות היא שיש לנו צורך להגיע יחסי שכנות טובים עם אומות העולם ולא להתעמת איתן. כשאנחנו מקבלים החלטות צריך להתחשב בדעתן. ולא להתגרות התגרות מיותרת באומות העולם.
שני ערכים אלו, של עצמאות ושל דרכי שלום מתנגדים זה לזה, וכדי ליישבם יש לומר כי עלינו למדוד את הצורך בעימות עם העולם, בצורך לעמוד על האמירה היהודית העצמאית שלנו. לא כל מה שאומות העולם אומרים צריך להפחיד אותנו. אסור לנו לראות צל הרים כהרים, התחושה היא כי לפעמים אנחנו חוששים ממה יאמרו הגויים וממציאים עבורם טיעונים.
בזמן המודרני נוסף עוד שיקול על השיקולים הישנים, והוא התקשורת והשפעתה. סערה ציבורית יוצרת משקעים של יחס, ומה לעשות לא תמיד אנחנו נראים טוב. לכן, אנחנו צריכים לקחת בחשבון האם וועדת חקירה שלנו תהייה יעילה בהורדת הלחץ אם הוא קיים.
לעצם השאלה לגבי וועדת החקירה, שניכר כי חברו של גולדסטון, השופט ברק מנסה לקדם אותה, ועוד גורמים נוספים, צריך לענות תשובה ברורה מתוך מכלול השיקולים שמניתי. צריך לקחת בחשבון כי ייתכן שהמטרה של כל תהליכים אלו היא ליצור הרתעה לגבי העתיד. הרי השימוש בכוח רב במבצע "עופרת יצוקה" בא כדי למעט נפגעים מצידנו, ושיטה זו הצליחה מעל המשוער.
ראשית, עלינו לזכור כי עלינו לשמור על חופש התגובה שלנו. כמו כן, עלינו להבין כי המערכת המוסרית הקיימת במלחמות רגילות אינה תופסת במקרה של מלחמה בטרור. מתוך זה אנחנו צריכים לגזור את היחס שלנו לגולדסטון וועדתו כמו גם, ועדה פנימית שלנו.עלינו להפיץ את הרעיונות הללו, שכדי להכרית את ענפי הטרור עלינו לפגוע בעורף האזרחי שלו. כל אזרח צריך לדעת כי הטרוריסט מסכן אותו ואת משפחתו. הגדרות הכוח משתנות במקרה כזה.
לדעתי צריך להקים וועדות חקירה על הסיבות לכשלונות של תהליכי השלום, מדוע למרות כל המחוות ממשיך הטרור ומכה, כי החולשות הן המובילות את ההחלטות של הנהגת המדינה והגיע הזמן להפסיק לפחד ולהתחיל להרים את הראש.
לדעתי צריך לתת לאבק של גולדסטון לשקוע. צריך לפתוח במסע שיכנוע עולמי לגבי המשמעות המסוכנת של הטרור האיסלמי לעולם כולו. ויותר מכך, אנחנו צריכים לדחות את הקמת הוועדה שלנו מתוך גיבוי לצה"ל והמערכות החוקרות שלו. אמנם השיקול של מפני דרכי שלום שייך במקרים רבים, אבל לא כאשר מנסים לכבול את ידינו בפעולותינו נגד הטרור. גם חשש ממשפטים וממעצרים לא צריך למנוע מאיתנו לפגוע במרצחים ולהכריע אותם.נחישות מצידנו תביא את הצד השני להתייאש ולנטוש, או נטישת הארץ או נטישת דרך הטרור. וגולדסטון ייזכר כעוד אפיזודה בסידרת הוועדות האנטישמיות שקמו מול עמינו במשך מאה השנים האחרונות.
הרב חיים רטיג ראש ישיבת ההסדר ′בינות′ ברעננה
צילום:AP
הונאה עסקית / עו"ד מוני עזורה
איך להימנע מעוקץ?
החלטנו להרחיב את העסק שלנו ולמכור לא רק ללקוחות סופיים, אלא גם לספקים. אלא שגילינו שהבעיה הגדולה היא האשראי... בתמימותנו אנחנו מאמינים לכולם. איך אפשר להימנע מלמכור לרמאים?
מכירה לספקים באשראי מחייבת אתכם לערנות ולבדיקת הלקוחות. הנה מספר טיפים של דברים שחייבים לבדוק, או מעוררים חשד:
האם הלקוח שלכם מוכר את המוצרים במחיר סביר? אם הוא לא מותיר לעצמו רווח סביר, ייתכן שהוא לא מתכוון לשלם על המוצר...
שינוי פתאומי בגודל ההזמנות מחייב הסבר.
היחס של הלקוח למוצריכם: כיצד הם מאוחסנים? האם הם מופרדים כראוי, או מאוחסנים יחד עם מוצרים נוספים שאין כל קשר ביניהם.
הלקוח לא מתווכח על המחיר אלא רק על תנאי האשראי.
הלקוח חסר כל ניסיון בענף.
הלקוח אינו מכיר איש בענף ושום ספק בתחום אינו מכיר אותו או שעבד עימו.
הלקוח משלם תחילה במזומן - בהזמנה קטנה - ולאחר מכן עובר לאשראי.
כאשר חושדים בו ומנסים להציע הנחה גבוהה מאוד תמורת מזומן, הוא עדיין יעדיף את המחיר המלא באשראי גדול.
הכותב מתמחה בגבייה
דיני עבודה / עו"ד אשר אביטן
מי ישלם את המשכורות שחייבת פושטת-הרגל?
עבדנו בחברה אשר בחודשים האחרונים לא שילמה משכורות לעובדים בטענה שהיא נמצאת בבעיה כלכלית קשה. לאחרונה הודיעה החברה שהיא מפסיקה לפעול. מי ישלם כעת את משכורותינו, הפיצויים ויתר הכספים המגיעים לנו מהחברה?
על החברה לשלם לכם את כל זכויותיכם בהתאם לחוקי העבודה ולהסכמים האישיים שנערכו עם כל אחד מהעובדים. במקרים רבים החברה אינה משלמת אך גם כך תהיו זכאים לקבל את שכר עבודתכם מהמוסד לביטוח הלאומי.
אם החברה אינה משלמת את הזכויות לעובדים יש להגיש דרישה לחברה, בה תפרטו את דרישותיכם על-פי כל זכויותיכם. את הדרישה הזו ניתן להפנות לחברה באמצעות תביעה נגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה - הכול לפי העניין.
במקרים מסוימים, כמו במקרה שתיארת, בהם החברה חדלה מפעילותה, מה שנשאר ממנה בפועל זה רק שמה שמופיע ברשם החברות. כלומר החברה רשומה כפעילה על אף שבפועל היא כלל לא פעילה. במקרה זה יש עדיפות לכך שהחברה תתפרק מרצון – אפשרות שלא מתרחשת במקרים רבים.
כשהחברה אינה מתפרקת מרצון ולאחר שבידיכם יהיה פס"ד נגד החברה, או היעדר תגובה לאחר מכתבכם, יהיה עליכם לפעול לפירוק החברה בבית המשפט המחוזי. לאחר שהחברה תפורק בהוראת ביהמ"ש תוכלו להגיש תביעת חוב ל"כונס הנכסים הרשמי", שבהתאם לדרישתכם ימנה מנהל מיוחד אשר תפקידו יהיה, בין היתר, לבדוק את התביעות שיתקבלו מעובדי החברה.
המנהל המיוחד יעביר את תביעת החוב לביטוח הלאומי ולאחר מכן שכרכם ישולם. תנאי הזכאות לשכרכם וגובה השכר שישולם מפורטים בחוק הביטוח הלאומי, פרק ח′: ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד.
הכותב הוא מומחה לדיני עבודה
דיני מיסים / עו"ד אורית ליברטי
חילוף זכות במקרקעין – אליה וקוץ בה
מהו חילוף זכות במקרקעין? חילוף הינו מכירה של זכות במקרקעין כאשר המוכר רכש זכות אחרת במקרקעין כתחליף לזכות במקרקעין שמכר. לאחרונה הוארכו הוראות השעה שבחוק מיסוי מקרקעין בעניין החילוף.
החילוף מאפשר למכור זכות במקרקעין מבלי שהמכירה תחויב במס שבח. אולם מדובר בדחיית מס בלבד, שכן בעת מכירת הזכות החלופית המס ישולם על השבח שנצבר מיום רכישת הזכות הנמכרת ועד יום מכירת הזכות החלופית.
מטרת הפטור היא לאפשר לבעלי נכסי מקרקעין המעוניינים למכור את נכס המקרקעין שבבעלותם ולרכוש נכס מקרקעין אחר במקומו, לדוגמה לצורך הרחבת עסק או לשם מעבר מהעיר לפריפריה, ואשר נמנעו מביצוע המעבר או השינוי בשל עלויות מיסים גבוהות.
החוק מגדיר מסלולים לביצוע חילוף:
1. החלפת מבנה עסקי במבנה עסקי (או מבנה עסקי בקרקע לבניית מבנה עסקי תוך עמידה בתנאי החוק)
2. החלפת דירת מגורים בדירת מגורים
3. החלפת קרקע חקלאית בקרקע חקלאית
4. החלפת דירת מגורים מזכה בזכות למגורים בבית אבות
החוק מטיל הגבלות ותנאים לגבי גובה הפטור, המועדים והתנאים בהם צריכה להתבצע מכירת הנכס ורכישת הנכס החלופי. ככלל, על המוכר לרכוש תוך 12 חודשים שלפני מכירת הנכס או תוך 12 חודשים שלאחריה זכות במקרקעין לחילוף הזכות הנמכרת.
ואולם אליה וקוץ בה, החוק מונע מתן פטור במכירה עתידית של הזכות החלופית. הזכות החלופית לעולם תהא חייבת במס בגין מכירתה, לכן בעת ששוקלים אם לבצע חילוף בקשר לדירת מגורים, יש לזכור שדירת המגורים החלופית לא תהא זכאית לפטור ממס במכירתה (לפי פרק חמישי 1 לחוק הפטור לדירת מגורים). כך ייתכן שיהיו הטבות מס והקלות בקשר לנכס הנמכר המקורי, ובעת ביצוע החילוף המוכר עשוי לאבד הטבות מס אלו.
בנוסף, בעת רכישת הזכות החלופית, החוק קובע פטור חלקי ממס רכישה בשיעור של 50% ממס הרכישה הרגיל, בכפוף למגבלות הסעיף.
לסיכום, יש לברך על הארכת תוקפן של הוראות החילוף, יחד עם זאת יש לשקול כל מקרה לגופו ולבדוק שהמוכר איננו מרוויח הקלת מס זמנית בדמות של דחיית מס, אך מאבד הטבות מס עצומות המוקנות לנכס הנמכר, שהולכות לאיבוד בעת ביצוע החילוף.
הכותבת היא בעלת משרד עו"ד בתחום המיסים, לשעבר יועצת משפטית למשרדים האזוריים ברשות המיסים
